שטרן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ - פסקדין

פסק דין

הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה

1. הנתבעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה כלי שיט מסוג טרימרן קורסייר 28 מספר רישוי 71819 (להלן: "היאכטה"). יאכטה זו נרכשה בשנת 2007 או בסמוך לכך על ידי שבעה שותפים במשותף, כשאחד מהם הינו עו"ד אורי צחורי (להלן: "השותפים" ו"צחורי", בהתאמה). הביטוח נעשה על ידי "קדר סוכנות לביטוח (1996)", המשמשת כסוכנות חיתום לביטוח כלי שיט עבור הנתבעת (להלן: "סוכנות הביטוח"). מר גיורא קדר הינו מנהל סוכנות הביטוח (להלן: "קדר"), ובסוכנות הביטוח עובדת עימו גם אשתו, מיכל קדר (להלן: "מיכל"). הסכום בו בוטחה היאכטה על ידי השותפים עמד על סך של 70,000$, ראו נספח א' לתצהירו של קדר, נ/3.

2. ביום 26/9/09 הפליג ביאכטה אחד השותפים, מר יוסי קדישביץ' ז"ל (להלן: "קדישביץ'") ובמהלך ההפלגה עלתה היאכטה על שובר הגלים במרינה בהרצליה וניזוקה קשה: הבידון הימני נשבר; הגוף המרכזי נקרע; המנוע נעלם, ראו בעניין זה סעיף 7 לתצהירו של צחורי, נ/5; נספח 5 לנ/5, הן תמונות היאכטה לאחר קרות הנזק; נספח ב' לתצהיר קדר, דו"ח השמאי יצחק תלמור (להלן: "תלמור"); חוות הדעת של המומחה מטעם התובע, מר יצחק שכטרמן, ת/1 (להלן: "מומחה התובע" ו/או " שכטרמן") ועדותו בעמ' 12 שו' 22: " לא נזק שאפשר לגמור ביומיים". בעקבות התאונה נמשתה היאכטה מהמים והועמדה במספנה בהרצליה למשך זמן מה (להלן: "המספנה"). אין מחלוקת בין הצדדים כי במצב תקין מדובר ביאכטה תחרותית ולפיכך יש משמעות רבה למשקלה הנמוך של היאכטה ולמהירות שלה, ראו עדות מומחה התובע בעמ' 10 שו' 10, וכן סעיף 12 לתצהיר התובע.

3. השותפים פנו לסוכנות הביטוח וזו האחרונה שלחה את השמאי תלמור על מנת שיאמוד את הנזק. תלמור קבע כי עלות התיקון (בשתי חלופות שפירט, ראו סעיף 6 לחוות דעתו) גבוהה יותר מערך הביטוח ולפיכך המליץ "לראות בנזק כאובדן כללי ולמכור את השרידים למרבה במחיר". הנתבעת סמכה את ידה על דו"ח זה ושילמה לשותפים את מלוא סכם הביטוח, קרי 70,000$.

4. בינתיים, נותרה היאכטה הפגועה במספנה. התובע, המבקר דרך קבע במרינה בהרצליה והינו בעל סירה ("אני אוהב את הים", עמ' 2 שו' 30), הבחין ביאכטה והתעניין באפשרות תיקונה ורכישתה. אין למעשה מחלוקת שהתובע ידע שמדובר ביאכטה שעברה תאונה, ראו סעיף 2 לתצהירו ת/4; דברי העד מטעמו של התובע, מר אלגברה (להלן: "אלגברה"), בעמ' 22 שו' 9: "אנחנו יודעים שנגרם לה נזק"; דברי העד הנוסף מטעם התובע, מר מלכיאל נפתלי (להלן: "מלכיאל"), שהשיב לשאלה האם ידע שהיאכטה עברה תאונה קשה: "כן. זה מתועד ביוטיוב ואפשר לראות". בשל מצבה של היאכטה, התייעץ התובע עם מר אבי סיטבון (להלן: "סיטבון"), שהתעסק בזמנו בשיפוץ ובניית אוניות. לטענת התובע סיטבון בדק את היאכטה ואמר לו שניתן לתקנה, לשפצה ולמכור אותה (סעיף 4 לתצהיר התובע). לפיכך, הגיע התובע להסכמה עם סיטבון לפיה התובע יממן את רכישת היאכטה; סיטבון יבצע על חשבונו את השיפוץ בליווי מהנדס; ולאחר השיפוץ תמכר היאכטה לצד שלישי, תוך חלוקה שווה ברווחים.

5. לנוכח ההסכמה שגובשה בין התובע לבין סיטבון, הגיע התובע לסוכנות הביטוח לצורך רכישת היאכטה. לטענת התובע, המשא ומתן לרכישת היאכטה התנהל בין סיטבון לקדר (סעיף 5 לתצהיר התובע), בעוד קדר טוען שהמו"מ נוהל על ידי תלמור (חקירת קדר בעמ' 75 שו' 24-27). כך או כך, בין הצדדים סוכם על מכירת היאכטה במצבה הפגוע, תמורת סכום של 31,000 ₪. בעקבות ההסכמה שגובשה סר התובע, מלווה באלגברה, למשרדו של קדר ביום 17/12/09 (להלן: "הפגישה"). בין הצדדים קיימת מחלוקת מה נאמר באותה פגישה, ולכך אדרש בהמשך. בכל מקרה, במהלך הפגישה מסר התובע שיק על הסך הנ"ל, משוך לטובת סוכנות הביטוח (נספח 1 לתצהיר התובע). באותו מעמד קיבל התובע לידיו קבלה מס' 8975 (להלן: "הקבלה", צורפה כנספח 1 לתצהירה המשלים של מיכל), עליה הודפסו המילים: " תשלום עבור שרידים מתביעה 926004321-2 ורד רחל כלי שיט 71819". בכתב ידה של מיכל (ראו עדותה בעמ' 62 שו' 27) הוסף: " עם פרעון ההמחאה עוברת הבעלות על כלי השיט לטובת הקונים שטרן ברוך...".

6. אין מחלוקת כי לאחר המכירה של היאכטה הועברה זו למושב אודים, לחצריו של סיטבון (סעיף 9 לתצהיר התובע), וזה האחרון החל לפעול לתיקונה, בהתאם להסכמות אליהן הגיע עם התובע. בעניין זה ראו גם הסכם השיתוף שנערך בין התובע לבין סיטבון (להלן: "הסכם השיתוף"). על פי הסכם השיתוף התיקון אמור היה להסתיים עד ליום 30/3/10.

7. לטענת התובע, במקביל לעבודת השיפוץ של סיטבון עניין התובע את מלכיאל ברכישת היאכטה, ראו סעיף 10 לתצהירו, ודרש עבורה סכום של 175,000 ₪. התובע טוען כי כתנאי לרכישה בקש מלכיאל לקבל לידיו את מסמכי הבעלות על היאכטה אולם צחורי, למרות הבטחותיו לדאוג להעברת הבעלות על שם התובע תוך שלושה חודשים (סעיף 8 לתצהיר התובע), לא עשה כן. התובע טוען כי פנה לצחורי "עשרות פעמים בשיחות טלפון" (סעיף 11 לתצהיר התובע) ובקש אותו לפעול בעניין העברת הבעלות, שכן הדבר מסכל את מכירתה לקונה. ביום 26/8/10 שלח צחורי מכתב לתובע (נספח 2 לתצהיר התובע) בו נאמר בין היתר כי אחד השותפים נפטר (קדישביץ'), וניתן יהא לקבל חתימה בשמו רק לאחר שיתמנה מנהל עיזבון, או אז תתבצע העברת הבעלות על שם התובע. ביום 4/11/10 שלח בא כוחו של התובע מכתב לצחורי בו נאמר כי בשל העובדה שטרם הועברה הבעלות על שם התובע, מבקש התובע לבטל את עסקת מכר היאכטה ולקבל לידיו את הכספים ששילם עבורה (נספח 3 לתצהיר התובע); ביום 14/11/10 השיב צחורי על מכתב ב"כ התובע ודחה את טענות התובע.

8. משסרבה הנתבעת לבטל את עסקת מכר היאכטה, הגיש התובע בחודש ספטמבר 2011 כתב תביעה במסגרתו דרש סעד כספי בסך של 138,692 ₪ (להלן: "כתב התביעה המקורי"). עילת התביעה בכתב התביעה המקורי מבוססת על דיני חוזים ונזיקין, כשטענה אחת למעשה מופנית כנגד הנתבעת – הפרת ההתחייבות להעביר בעלות ביאכטה במועד, כפי שהתחייב צחורי בפני התובע, ורשלנותו המתבטאת בכך שלא דאג להחתים את השותפים כולם על מסמכי העברת בעלות. לטענת התובע העובדה שהבעלות ביאכטה לא עברה במועדה על שם התובע גרמה לכך שהקונה הפוטנציאלי (מלכיאל) יחזור בו מכוונתו לרכוש את היאכטה, ולאובדן רווחים בסכום של 70,000 ₪. סכום זה, ביחד עם הסכומים שהושקעו ברכשיתה (31,000 ₪), בשיפוצה ואיחסונה (30,000 ₪) ועוגמת נפש (5,000 ₪), הם שהרכיבו את סכום התביעה המקורית.

ההתפתחויות לאחר הגשת כתב התביעה המקורי

9. הנתבעת הגישה כתב הגנה ודחתה את טענות התובע. לשיטתה, מדובר במכירת שרידי יאכטה ולא במכירת יאכטה, והתובע היה מודע היטב לעובדה זו, כפי שעולה מהקבלה אותה קיבל לידיו. הנתבעת הכחישה כי הבטיחה לתובע שתדאג להעברת הבעלות על שמו תוך שלושה חודשים. יתרה מזאת טענה הנתבעת שהתובע כלל לא היה מעוניין בהעברת היאכטה על שמו, כי אם ישירות על שם הקונה, צד שלישי, ובכל מקרה אין באי העברת הרישום כדי לסכל מכירה. בעניין זה מפנה הנתבעת לסעיף 83 לחוק הספנות (כלי שיט) 1960 הקובע כי : "רישום בפנקס הרישום אין בו משום ערובה לקניין". הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע יכול היה למכור את היאכטה לצד שלישי ולהעביר את הבעלות בה בעצם העברת כלי השיט לחזקת הקונה, והרישום הפורמאלי יכול היה להתבצע בשלב מאוחר יותר. בנוסף וחלופין טוענת הנתבעת כי פעלה להשלים את העברת הבעלות וצו ירושה בעניין קדישביץ ניתן ביום 10/8/11, כך שאם וככל שהייתה מניעה להשלים את הרישום, הרי זו הוסרה במועד זה. לבסוף הכחישה הנתבעת את ראשי הנזק וטענה כי אלו לא הוכחו, ואין כל קשר סיבתי בין המחדל, אם וככל שהיה, לבין הנזק הנטען.

10. לאחר הגשת כתבי הטענות התקיים כתב משפט ראשון, ביום 14/2/12. באותו מועד גילה ב"כ הנתבעת את דעתו על הסיבה האמתית, לשיטתו, בגינה הוגשה התביעה: " ההנחה היא שהשיפוץ כשל, הם נתקעו בשיפוץ ולכן הם תובעים. הם מנסים לתלות את הביטול ב-4,500 ₪. אם היו מתעקשים לרשום 6/7, זה דבר לא הגיוני. כל הנושא של הרישום זה דבר לא הגיוני לעמוד עליו, מכיוון שהזכויות הקנייניות בסירה עוברות בשלב המכר" (עמ' 3 שו' 2-4). התובע מנגד עמד על תביעתו והתקיים שלב של גילוי ועיון במסמכים, במסגרתו העבירה הנתבעת, בין היתר, את דו"ח תלמור אשר נערך בטרם סולקה תביעת השותפים.

11. בעקבות חשיפת דו"ח תלמור העלה התובע, בישיבת קדם המשפט הבאה שהתקיימה, טענה חדשה הנוגעת לאי גילוי המצב האמיתי של היאכטה עובר למכירתה וחוסר תום לב במשא ומתן (עמ' 6 שו' 18-24 לפרו'). בעקבות טענות חדשות אלו הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה, בקשה שהתקבלה בהחלטתי מיום 2/1/13, בה קבעתי בין היתר כי אדרש לשאלת ההוצאות בסיום ההליך. בעקבות החלטה זו הוגש כתב תביעה מתוקן, אליו נוספה טענה של אי גילוי וחוסר תום לב בניהול משא ומתן (סעיף 7 לכתב התביעה המתוקן). לשיטת התובע, בעת הפגישה בסוכנות הביטוח גילה התובע את כוונותיו לפעול לשיפוץ היאכטה; קדר אמר לו שמדובר ביאכטה טובה שכדאי להשקיע בה ויש לפעול לתיקונה בליווי מהנדס, ובשום שלב לא חשף קדר בפני התובע שקיים דו"ח (תלמור) ממנו עולה שהיאכטה הוכרזה כאובדן גמור ושאין תועלת כלכלית בשיפוצה.

12. הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן ושללה טענה זו של הנתבעת. הנתבעת שבה וטענה כי נציגה הסברו לתובע את המצב לאשורו; ידע כי מדובר במכר שרידים; שילם מחיר זעום יחסית עבורם (31,000 ₪), ולפיכך יש לשלול את הטענות בדבר אי גילוי ו/או חוסר תום לב בניהול משא ומתן. בהמשך ההליך, ובטרם נשמעו ההוכחות, בקשה הנתבעת להעיד עד נוסף מטעמה ללא תצהיר, מר אריה ברקת (להלן: "ברקת"). הנתבעת טענה שברקת יכול לשפוך אור על ידיעותיו של התובע אודות מצב היאכטה בטרם רכישתה. חרף התנגדות התובע התרתי את זימונו של ברקת, ראו החלטתי מיום 12/2/13. אציין כי התובע מטעמו בקש להעיד את סיטבון, אולם זה האחרון נפטר למרבה הצער בטרם החלו ההוכחות ולכן קולו לא נשמע ותצהירו לא הוגש כראיה. כמו כן, איש מהצדדים לא בקש לזמן לעדות את תלמור. בסופו של יום נשמעו העדים הבאים: התובע; אלגברה; מלכיאל ומומחה התובע מטעם התביעה, קדר, מיכל, צחורי, ברקת, ומומחה הנתבעת, מר יובל הררי (להלן: "הררי" או : "מומחה הנתבעת", חוות דעתו סומנה נ/1) מטעם ההגנה.

השאלות הדורשות הכרעה

13. למעשה שתיים הן השאלות העיקריות הדורשות הכרעה - הראשונה, האם הנתבעת הסתירה מידע מהתובע בנוגע למצב היאכטה? האם היה עליה להציג בפניו את דו"ח תלמור? והשנייה – האם הפרה את התחייבותה להעביר את הבעלות על שם התובע, אם וככל שהיתה התחייבות כזו? ואם וככל שהתשובה לכך חיובית, האם נגרם נזק בשל הפרה זו ומה היקפו?.

14. בסיכומיהם האריכו הצדדים והרחיבו את טיעוניהם גם בנוגע למחלוקות עובדתיות ומשפטיות נוספות, אליהן אתייחס אם וככל שאמצא צורך. כך טען התובע שמתעוררת השאלה מיהו הגורם שמכר לתובע את היאכטה – האם הנתבעת? האם הבעלים?; את מי יצגה סוכנות הביטוח? מה היה מעמדו וחלקו של צחורי במכירה? התובע טען בסיכומיו כי ה"ברדק" כפי שכינה אותו בסיכומיו בהליך המכירה מסביר, בין היתר, את המחדל הבא לידי ביטוי באי החתמה על יפויי כוח מכל השותפים לצורך ביצוע העברה וכן בהעדרו של חוזה כתוב ומסודר המעגן את מכירת היאכטה לתובע.

15. עוד פרט התובע בסיכומיו ובסיכומי התגובה מטעמו על חשיבות הרישום ושלל את הטענה שהעברת הבעלות במרשם הינה פורמלית בלבד; התובע הדף את ניסיונות הנתבעת לבצע אבחנה בין העברת בעלות קניינית לרישומית, וטען כי הובטח לו בפגישה כי תבוצע העברת בעלות שמשמעה העברת הרישום על שמו במרשם כלי השיט; לטענת התובע, הוא דרש מצחורי את העברת הבעלות מיד בסמוך לאחר הרכישה, לאחר שאותר קונה וחודשים רבים לפני פטירתו של קדישביץ'. בכל הנוגע לסוגיית אי הגילוי וחוסר תום הלב הדגיש התובע בסיכומיו שקדר הודה שידע על כוונת התובע לפעול לשיפוץ ומכירת היאכטה ולפיכך היתה מוטלת עליו החובה לגלות את חוות הדעת של תלמור, המגדירה את היאכטה כ"אובדן גמור". התובע הפנה לתצהירו של סיטבון שם אמר סיטבון כי אם קדר היה אומר לו שהיאכטה אובדן גמור, "היה יורד מכל העניין". התובע הדף את טענת קדר אשר הועלתה לטענתו לראשונה בחקירתו לפיה המשא ומתן נוהל בין סיטבון לבין תלמור – לשיטת התובע טענה זו לא הוכחה ותלמור כאמור לא הובא לעדות על ידי הנתבעת לאישוש טענה זו.

16. בסיכומיו תקף התובע את עדותם של קדר וצחורי וטען לסתירות רבות; כן טען התובע שאין להסתמך על עדותו של ברקת ולחלופין, גם אם יקבע שברקת אכן הזהיר את התובע מרכישת היאכטה, אין בכך כדי להשפיע על גורל התביעה. התובע חזר וטען ששיפוץ היאכטה הופסק רק בשלב בו התברר כי קיימת בעיה בנושא העברת הבעלות; שיש קשר סיבתי בין הנזק שאירע למחדל וכי הנזקים הוכחו כדבעי, בין היתר באמצעות חוות הדעת של מומחה התובע.